"על הספקטרום" — הסדרה הישראלית שהעזה לדבר על אהבה ומיניות

סדרה שנולדה מהבית

"על הספקטרום" היא סדרה ישראלית שיצרו הבמאי יובל שפרמן והתסריטאית דנה אידיסיס, ובמרכזה שלושה צעירים על הרצף האוטיסטי שחיים יחד בדירה משותפת ברמת גן. אידיסיס כתבה אותה בהשראת אחיה, שחי בדיור נתמך עם חברים, והכתיבה נשענה בין היתר על חומרים מהשטח — יומנים מהוסטל בית אקשטיין בתל אביב.

התוצאה נראתה אחרת מכל מה שהוצג כאן קודם. הסדרה הייתה הישראלית הראשונה שהתקבלה לפסטיבל טרייבקה בניו יורק, זכתה בפרס הסדרה הטובה בפסטיבל Series Mania בצרפת, ובהמשך אף עובדה לגרסה אמריקאית בשם As We See It.

מה היא עשתה שאחרות לא

הרבה יצירות על אוטיזם מספרות על ילדים, על אבחון, או על הורים. "על הספקטרום" עשתה משהו אחר: היא הביטה בבוגרים. אנשים שעובדים, מתגוררים לבד, רבים על כלים בכיור, מתאהבים, מתאכזבים ורוצים סקס.

וזה החידוש האמיתי. הנושא של מיניות וזוגיות בקרב בוגרים אוטיסטים היה — ובמידה רבה עדיין — נושא שנשאר בשתיקה. הסדרה נגעה בו עם הומור, כאב וכבוד, בלי לרכך ובלי להתנצל. עבור צופים רבים בקהילה זו הייתה הפעם הראשונה שראו את החיים שלהם על המסך.

אנשים לא הפסיקו לרצות אהבה כי קיבלו אבחנה. לפעמים רק הפסיקו לשאול אותם על זה.

ההומור שעושה את העבודה

מה שמחזיק את הסדרה הוא שהיא מצחיקה. לא צחוק על הדמויות — צחוק איתן, מתוך מצבים אנושיים לגמרי: ניסיון מגושם להזמין מישהי לצאת, ויכוח על כללים בדירה, רגע של חוסר הבנה חברתית שכל אחד מאיתנו מכיר בגרסה שלו.

ההומור הזה הוא שמאפשר לקהל הרחב להיכנס, ובדיוק בגללו הסדרה הצליחה לשנות עמדות בלי להטיף. זה שיעור טוב גם לנו: כבוד לא חייב להיות רציני וכבד.

המקור מול העיבוד

כשיצאה הגרסה האמריקאית התנהל בישראל דיון ער — ולא מעט מבקרים טענו שהמקור הישראלי נשאר טוב יותר. הביקורת נגעה בעיקר לשאלה של אותנטיות: עד כמה הדמויות מרגישות כמו אנשים ולא כמו ייצוג, ועד כמה היצירה נשארת נאמנה לחיים האמיתיים שממנה היא נולדה.

זו שאלה שחוזרת בכל יצירה בתחום, וגם בערוץ הזה נחזור אליה: המבחן הוא תמיד עד כמה האנשים שעליהם מדובר נוכחים ביצירה עצמה — לא רק כנושא, אלא כקול.

מה אפשר לקחת מזה לחיים

שלושה דברים שהסדרה ממחישה היטב:

• הרצון לקשר הוא אנושי לגמרי, ולא צריך רשות כדי להרגיש אותו
• מה שחסר הוא לרוב הזדמנות וסביבה מותאמת — לא יכולת
• ליווי טוב לא מחליף אותך, הוא נותן לך את הכלים לעשות את זה בעצמך

ולהורים שצפו וחשבו על הבן או הבת שלהם — כתבנו מדריך על תמיכה בלי לקחת את ההגה.

ובישראל של היום

מה שהסדרה הראתה כחסר — מרחב שבו בוגרים על הרצף יכולים לפגוש אנשים בלי להתנצל על מי שהם — קיים היום. UNIQ נבנתה בדיוק לשם כך: הצטרפות דרך שיחת היכרות אישית עם הצוות המקצועי, קצב שאתה קובע, ואפשרות להצטרף לליווי רגשי, פרטני או קבוצתי, למי שרוצה בו. לא במקום החיים — כדי שיהיה קל יותר להתחיל אותם.

שאלות נפוצות

מה זו הסדרה "על הספקטרום"? סדרה ישראלית שיצרו יובל שפרמן ודנה אידיסיס, על שלושה צעירים על הרצף האוטיסטי שחיים בדירה משותפת ברמת גן. אידיסיס כתבה אותה בהשראת אחיה.

למה הסדרה נחשבת פורצת דרך? היא מהראשונות בישראל שהציגה בוגרים אוטיסטים כאנשים שלמים עם רצונות, הומור ומיניות. היא הייתה הסדרה הישראלית הראשונה שהתקבלה לפסטיבל טרייבקה וזכתה בפרס הסדרה הטובה בפסטיבל Series Mania בצרפת.

יש לה גרסה אמריקאית? כן, בשם As We See It. בישראל התנהל דיון ער בשאלה אם העיבוד הצליח לשמר את מה שהפך את המקור למיוחד.

מה הסדרה מלמדת על זוגיות? שהרצון לאהבה, לקרבה ולמיניות הוא חלק טבעי מהחיים של בוגרים על הרצף — ושמה שחסר הוא לרוב הזדמנות וסביבה מותאמת, לא רצון.

עוד בנושא — היכרויות על הרצף האוטיסטי.